<h1>שבלי הלקט הקצר דין חלב שחלבו גוי סימן ל"ג</h1>
<h2>דף לה:</h2>
חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור אפילו אם אין דבר טמא בעדר דלא ליפוק מיניה חורבא, ופורץ גדר ישכנו נחש. וזו תשובת רבנו ישעיה ז"ל, שהשיב, על חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו כלו שלא הספיק לבוא שם עד שחלבו הרבה מן החלב. השיב, ששמעתי שתולין רבי יצחק ורבי ברוך להכשיר כשלא מצא היהודי דבר טמא בעדר, ואני לא התרתי. אמנם אמרתי כבר לבני עירי שנשאלתי על הדבר הזה זה ימים רבים. ראיתי רבנו תם שהקפיד על רבנו שמואל שהיו לו רחלות רחוקות מן העיר ועומדות אצל גוי אחד והיה שולח שם רבנו שמואל בכל השכמה לראות ולא היה מספיק לבוא שם עד שחלבו הגוי כלו או רובו, אמר אעפ"י שמצינו שהקילו בו חכמים גבי מים שהם אצל הגוי שלא לחוש לגלוי החמור, משום שאנו אומרין הגויים לנקיותם הם מקפידים. והגויים שביננו מואסין חלב טמא ובריא לן שנזהרין ממנו מחמת מיאוס, אפילו הכי לא עלה על לבי להקל ולחלק בין הגויים הללו לשאר גויים מאחר שחכמים לא חלקו בדבר. ומיהו היכא דדעת הגוי להעמיד חלב ולמכור הגבינות לישראל, נראה לי שאין לחוש לערב בו דבר טמא, כי מה ירויחו בכך מאחר שאינו עומד, כי חלב של בהמה טמאה אינו נקפא, ואפילו היה דבר טמא בעדר היה נראה להתיר מטעם זה. ואע"פ כן טוב הוא ליזהר לכתחילה אבל דיעבד ראוי לחוס על ממונן של ישראל שלא לאסור המותר. ועוד מצאתי, חלב שחלבו גוי אסור לישראל, אבל אם אין שם גמלים וחזירים ודבר טמא מותר לישראל לאכול ולשתות ממנו שהחלב אין בו משום גיעולי גויים ואינו אסור אלא משום תערובת של דבר טמא וכיון שאין דבר טמא מצוי שם בבירור למאי ניחוש, דתנו רבנן, יושב ישראל בצד עדרו של גוי, וגוי חולב וישראל אוכל.
